פרויקט הגמר של אלה בן־עמרם – "המנגישד״ – מסייע לנשים העוברות אבחון של סרטן על ידי הנגשה של המידע בצורה גרפית, ולכבוד יום הסרטן הבין־לאומי ישבו רינת ואלה לדבר על זה
מגזין אות-אות-אות | מאת רינת הדר
בתור אחת הבוגרות שהציגו בתערוכת הגמר של התואר השני בתקשורת חזותית בבצלאל בשנה שעברה, הפרויקט של אלה, שלמדה איתי, תפס אותי במיוחד. "המנגישד" הוא כלי ממשקי המנגיש את תוצאות בדיקות הדימות הרפואיות שעוברות נשים לגילוי מוקדם או אבחון של סרטן שד (MRI, אולטראסאונד, ממוגרפיה). אולי כי עברתי בעצמי כמה בדיקות ואולי פשוט כי אני אישה, הרגשתי שחשיבותו של הפרויקט בלתי ניתנת לויכוח. אז החלטתי לפגוש את אלה לשיחה מעמיקה על נשיות, נגישות רפואית ותפקידו החשוב של Service design.
מתוך פרויקט ״המנגישד״. צילום: דור קדמי
הי אלה, איזה כיף להיפגש שוב. ספרי לי קצת, איך עלה לך הרעיון?
במסגרת חילופי הסטודנטים מטעם בצלאל, הגעתי למילאנו. במהלך הסמסטר בפוליטכניקו גיליתי תרבות שלמה של אסתטיקה ומחשבה על עיצוב ככלי מהותי בחיי היום־יום בכלל ובהנגשת מידע בפרט. במילאנו, הכל מקבל משמעות אסתטית, הכל יפה, לא משנה מה זה. זה יכול להיות פח ברחוב, קרונות הרכבת עצמם או פוסטרים ברחוב. הכל מאוד מושקע. כך התחיל להיטמע אצלי המושג Service design, ומחשבות על התקשורת בין ממשק למשתמשים ולמשתמשות בעצמם.
יותר מזה, היתה לי חוויה משמעותית כמישהי שמגיעה אל כל היופי הזה מתרבות אחרת ושונה מאוד – כיוון הכתיבה שונה, השפה, הימים בשבוע. מצאתי את עצמי מסבירה כל הזמן ועונה על שאלות. וכשאת כל הזמן צריכה להסביר "למה זה ככה", זה גורם לך לשאול את עצמך שאלות מהסוג הזה.
ומתוך זה, איך הגיע הרעיון להתייחס דווקא לנושא סרטן השד?
בתוך החוויה הזו, ומשום שנשים קרובות וחשובות לי חלו, כאשר הגעתי לביקור בארץ עברתי גם את אחת מבדיקת המעקב הנדרשות. לראשונה בחיי, כשהגעתי לבדיקה, המכשיר היה מרופד. באמת שהזלתי דמעה. כל מה שעבר לי בראש היא המחשבה שמישהו, או אולי אפילו מישהי, בעולם, חשבה על הנבדקות. על החויה הלא נוחה של להיות מונחת על פלסטיק בלי לזוז במשך כחצי שעה. מישהי חשבה עליהן וניסתה להעניק להן פתרון לבעיה אחת מתוך כל הבעיות בסיטואציה הזו.
״אני לא מדברת על אסתטיקה לשם אסתטיקה, אלא על התפקיד שלה. דווקא בתוך מרחב מרגיע, מסודר ואסתטי, אפשר להירגע ולהתעמק בדברים החשובים"
המחשבה הבאה הייתה "דברים לא חייבים להיות כמו שהתרגלנו אליהם". טפסי התוצאות לא חייבים להיות כל כך קרים, לא ברורים ולא נגישים לנבדקת כמו שאני חווה אותם. הם יכולים להיראות לגמרי אחרת. לימודי התואר השני (בהובלתה ואוצרותה של ד"ר ליאת לביא) איפשרו לי צורות מחשבה חדשות על המציאות. הבנתי בפשטות שאפשר לקחת מרכיבים שלה ולהרכיב אותה מחדש בדרכים אחרות.
המשך קריאת הכתבה באתר אות-אות-אות: